2-5% מהילודים יאובחנו עם אשך טמיר – מצב בו אחד האשכים או שניהם, אינם מצויים במיקומם הטבעי בשק האשכים. מתי מאבחנים את הבעיה, האם תמיד יש צורך בטיפול וכיצד הוא מתבצע? התשובות בפנים.
עוד במהלך ההריון, בטרימסטר השלישי, מתפתחים האשכים בגוף העובר ויורדים מטה, דרך התעלה המפשעתית אל שק האשכים – שם מקומם הטבעי . הליך זה קורה אמנם ברוב המוחלט של המקרים עד הלידה, אולם, בקרב 2-5% מהילודים הוא אינו מתרחש, אז יוגדר אשך טמיר.
אשך טמיר הוא מצב שבו האשך לא ירד עד שק האשכים ונותר באזור המפשעה ולעיתים אף בחלל הבטן. אשך טמיר יכול להיות חד צדדי, או דו-צדדי.
מה גורם להתפתחות של אשך טמיר?
הסיבה להתפתחות הפגם אינה ידועה, אולם מוכרים מספר גורמי סיכון, לרבות קיום של בעיות הורמונליות ו/או אנטומיות ביילוד, גורמים סביבתיים שונים המשפיעים על התפתחות האשכים ועוד. לצד זאת, בעיה זו נפוצה יותר בקרב פגים ומתפתחת ב-33% מהמקרים.
ללא טיפול, אשך טמיר עלול לגרום למגוון בעיות, בהן:
בעיות פוריות – הטמפרטורה בשק האשכים נמוכה יותר ב-3-5 מעלות מהטמפרטורה של שאר הגוף, דבר המסייע לשמירה על נוזל הזרע. הימצאות האשך בפנים הגוף בו הטמפרטורה גבוהה יותר עלולה להשפיע על איכותו ולגרום לבעיות פוריות. למעשה, כחצי מהבנים בעלי שני אשכים טמירים יסבלו מבעיה פוריות, וכ-10-20% מאלו בעלי אשך טמיר חד צדדי.
סרטן – הסיכון להתפתחות של סרטן האשכים בקרב בנים עם אשך טמיר גבוה יותר במקצת מהסיכון הקיים באוכלוסייה. עם זאת, חשוב לדעת כי ביצוע הניתוח טרם גיל ההתבגרות מפחית דרסטית את הסיכון. לצד זאת, מיקום האשך במקומו – בשק האשכים, מאפשר לבצע בדיקה עצמית בקלות, וכך לזהות גושים חשודים בשלב מוקדם.
האם ניתן לאבחן את הבעיה עוד במהלך ההריון?
אשך טמיר מתגלה רק לאחר הלידה בבדיקה הגניטלית. במידה ואשך אחד או שניהם אינם מורגשים, הילוד יופנה לבדיקה של אורולוג/ית או כירורג/ית ילדים. הבדיקה על-ידי הרופא/ה המומחה/ית תשמש גם לשלילה של שני ממצאים נוספים הקשורים לאשך טמיר:
אשך אקטופי – אשך אשר סטה מהמסלול התקין ואינו מצוי במקום הרגיל.
אשך רטרקטילי (נייד) –היעדר קיבוע של האשך, דבר המוביל לניידות שלו ויציאה וכניסה אל שק האשכים.
האם בכל מצב יש לנתח?
בכ-20% ממקרי האשך הטמיר, האשך ירד למיקומו בשק האשכים במהלך 6-12 החודשים הראשונים לחיים, כך שהבעיה תיפתח בצורך עצמוני. על כך, כדי לקבוע אם נדרש טיפול תתבצע בדיקה חוזרת בגיל חצי שנה. אם חלה ירידה כלשהי של האשך לכיוון שק האשכים יתבצע המשך מעקב, בעוד שאם האשך נותר במקומו יומלץ על ביצוע ניתוח. כ-1% מהילדים בגיל שנה יזדקקו להתערבות ניתוחית.
מה מהלך הניתוח?
הניתוח מתבצע לרוב בגיל 10-12 חודשים, תחת הרדמה מלאה. ישנן מספר גישות לביצוע:
אשך המצוי במפשעה – נהוג במקרה זה לבצע שני חתכים קטנים: אחד בשק האשכים ואחד במפשעה. לאחר איתורו הוא מורד אל שק האשכים ומקובע.
אשך שאינו נמוש – באחד מכל חמישה מקרים האשך אינו נמוש, אז מצוי בחלל הבטן או שאינו קיים כלל. במצבים אלה תתבצע לפרוסקופיה – פעולה זעיר פולשנית המתבצעת בחלל הבטן באמצעות החדרה של מצלמה זעירה דרך הטבור. אם האשך מאותר בחלל הבטן במיקום נמוך יחסית, הוא יקובע בשק האשכים כבר באותו מעמד. אולם אם מיקומו בחלל הבטן גבוה יותר, יידרש ניתוח נוסף.
מה מהלך ההתאוששות וההחלמה אחרי ניתוח אשך טמיר?
לרוב, הניתוח מתבצע באופן אמבולטורי ועל כן הילד ישתחרר הביתה כבר באותו היום. לאחר ביצוע הפעולה נדרשת מנוחה בבית למשך יומיים-שלושה. חשוב להקפיד על פעילות מתונה במשך שבועיים. כמו כן, יש להימנע מזרם מים ישיר על פצעי הניתוח לפחות יממה, כמו גם מכניסה לים או לבריכה עד שהפצע מגליד.
סיכונים
למרות שניתוח אשך טמיר נחשב בטוח מאוד, בדומה לכל הליך כירורגי הוא מערב סיכון לדימום וזיהום באתר הניתוח. לצד זאת, ב-1-5% מהמקרים יידרש ניתוח חוזר עקב שחרור האשך וחזרתו למפשעה. במקרים מאוד נדירים האשך מאבד אספקת דם והוא עובר ניוון.